אוטוביוגרפיה נכתבת בשפה אישית

השפה האישית בעבודת הכתיבה – אוטוביוגרפיה

איך נוצרת אותנטיות בכתיבה?

אחד המאפיינים שהופכים ספר אוטוביוגרפיה למעניין היא האותנטיות שבכתיבה. האותנטיות מתבטאת בעיקר באופן בו מבוטאים התכנים. כלומר, בשפה ובסגנון לשוני. "כשאני שומע איך אדם מדבר", אמר פעם הסופר חיים באר, "אני כבר בערך יודע מניין הוא בא".

כך במידה רבה כך כולנו.

 

משלב, אוצר מילים והמקצב בשפה

בכתיבת אוטוביוגרפיה חשוב להעביר אל הנייר את דרך ההתבטאות של האדם במהימנות. רמת שפה, אוצר מילים והמקצב הפנימי. במושג רמת שפה מתכוונים למשלב השפה. כלומר, יש אנשים שמדברים בשפה יותר גבוהה מן האחרים. ויש כאלה ששפתם פשוטה יותר.

המקצב הפנימי נובע בעיקר מהתחביר, כלומר, ממבנה המשפט. למשל, אם המשפטים קצרים, נוצרת תחושה של קיטוע וקופצנות. ואם המשפטים הם ארוכים, נוצרת תחושה של אטיות ונשימה ארוכה.

 

טקסט רהוט ובהיר

עם זאת, חשוב לתת את הדעת על ההבדל בין שפה שמדברים אותה לבין השפה הכתובה. מי שכותב את האוטוביוגרפיה שלו ניצב בפני אתגר לא קטן. מצד אחד, לשַמֵר את שפת הדיבור. ויחד עם זאת, יש להפוך את הטקסט מדיבור בעל פה לטקסט שניתן לקרוא אותו.

אם פשוט כותבים כמו שמדברים, ללא כל עיבוד והתאמה, הטקסט מתקבל כמרושל. בכתב הוא הופך בלתי רהוט והרבה פעמים לא מובן כלל.

 

זהירות! יפה מידי!

יחד עם זאת,  חשוב לא לנסות לכתוב בשפה יפה מידי. לא שפה רשמית ולא שפת רדיו והחדשות. לא צריך לפחד שהטקסט לא יהיה "נכון". אף אחד מאתנו לא מדבר ולא כותב ממש נכון.

מה שחשוב זה האותנטיות, השפה הייחודית לכותב.

לסרטונים של סופרת זיכרונות – מירי ליטווק

 

להשאיר תגובה