אדוורד מונק "הצעקה" כתיבת בוסר דומה לצעקה - איך כותבים סיפור?

איך כותבים סיפור? – כתיבת בוסר דומה לצעקה

עדיין לא התיישן – איך כותבים סיפור?

"הם לא רוצים לעבוד על יצירותיהם", כותב לב טולסטוי ביומנו, "הם חושבים: איך שכתבתי, כך יהיה. והרי צריך לעבוד ולעבוד בלי סוף, לעבד ולשכתב, לכבוש כל מילה בקרב אמיץ…" וזה עדיין נכון ולא התיישן.

הכתיבה מהלב מדומה לצעקה

כתיבה לא מעובדת דומה לצעקה. מתוך כאב, מתוך עומס – האם צעקה יכולה לרגש? לעורר חמלה, השתתפות  או מחשבה חדשה, מעמיקה? האם צעקה מגיעה ללב השומע?  צעקה עשויה להרתיע, להפחיד ולעורר תחושות לא נעימות.

הסיפור שלכם מכביד עליכם. הוא מונח על הלב כאבן כבדה והכתיבה עשויה בלי ספק להקל. אך עליה להגיע לנפש הקורא. ודווקא בעידן שלנו כשהאדם מוצף מידע ודעות מכל סוג, קול צעקה עלול להיבלע ולהיעלם בהמולה.

כדי שהצעקה תגע בלב הקורא יש לעבדה ולשכתבה – איך כותבים סיפור

על מנת שהצעקה תהפוך לקול המגיע לאוזני הקוראים ונוגע בנפשם עלינו לעבד את הכתוב בביקורתיות חסרת רחמים, לשכתב, לערוך, ללטש.

האם כתבתי כתוב באופן בהיר? האם אני לא חוזר על עצמי בלי לשים לב, רק מתוך כך שהדברים מכרסמים את נפשי ואני חושב עליהם שוב ושוב? האם אני משתמש במילים שלי או במילים וביטויים חבוטים ומקובלים?

אל תנסו לכתוב יפה. אין לכך שום משמעות. נסו לכתוב מדויק. עליכם למצוא את הקול שלכם, את אוצר המילים שלכם. "לילד הכל חדש ויש לו לכן ערב רב של רשמים", אומר טולסטוי, "עבורנו מה שחדש הוא עומק הרגש שבו מגיע האדם לאינדיבידואליות שלו בלבד הנבדלת מן האחרים".

לפגישה ראשונה ללא תשלום צור קשר

לדוגמאות של ספרי ביוגרפיה וסיפורי חיים לאתר הרשמי של הסופרת מירי ליטווק

 

להשאיר תגובה