כתיבת ספר אישי כתהליך מרפא

כתיבת ספר אישי כתהליך מרפא – לא הורים אמיתיים

היא לא ידעה שהורייה אינם הוריה האמיתיים

דיטה (שם בדוי) נולדה בסוף מלחמת העולם השנייה. הוריה נספו והיא גדלה במשפחה של דודהּ מבלי שידעה שדודהּ איננו אביה. בגיל בגרות, אחרי שהתחתנה וילדה ילד, נודע לה שהוריה בעצם אינם הוריה האמיתיים.

כתיבת ספר אישי כתהליך מרפא – עד גיל חמישים לא חשבתי

"עד גיל חמישים ההיסטוריה האישית שלי לא עניינה אותי כלל", אמרה דיטה. "עבדתי, גידלתי ילדים. הייתי כל כך עסוקה… המחשבות שלי היו במקום אחר, ופתאום בערך גיל חמישים זה תקף אותי. לא, לא קרה שום דבר, לא אירע שום אירוע מיוחד. פשוט החלתי לחשוב על זה. זה ליווה אותי, אבל רק אחרי גיל שישים כאשר יצאתי לגמלאות החלטתי להוציא לאור ספר. התחלתי לחשוב על כתיבת ספר אישי כתהליך מרפא.

הייתי חייבת את זה לעצמי – כתיבת ספר אישי כתהליך מרפא

"אלה לא דברים שמדברים עליהם ביומיום. אף חברות שלי שהכירו אותי מנעורי היו מופתעות לגלות את הסיפור. "מה את אומרת!? אלה לא היו הורייך?" אמרו. רציתי גם שהילדים ידעו את הכל. אבל זאת הייתה רק אחת הסיבות. הייתי חייבת זאת לעצמי, ומכאן החל מסע המחקר".

לחקור, לדעת

בגיל שבין שבעים לשמונים האדם רוצה לדעת מי הייתה אמו. אי אפשר להסביר את זה. במקרה דיטה שמעה על אישה שהייתה בגטו שבעיר שהיא נולדה. היא ידעה ששם היו גם הוריה ומשם ככל הנראה נלקחו לטבח. האישה הייתה מבוגרת מדיטה בכעשור. היא רצתה לפגוש אותה. אולי היא זוכרת? אולי פגשה את הורי, את אמי? היא חשבה. אולי היא יכולה לספר משהו.

לפגישת הסבר ללא תשלום צור קשר

לדוגמאות ספרים ופרטים נוספים כנסו לאתר הרשמי של הסופרת מירי ליטווק

להשאיר תגובה