מתי כדאי להתחיל לכתוב ספר זכרון? תהליך העבודה

מתי כדאי להתחיל לכתוב ספר זיכרון – אל תוותרו לצנועים שביניהם

כי סבא וסבתא כבר זקנים

ברוב המקרים הילדים או הנכדים הם אלה שיוזמים את הוצאת הספר לאור. ספר על ההורים, ספר על סבא וסבתא. הילדים והנכדים הם אלה ששומעים את הסיפורים ומרגישים שהסיפורים עומדים להיעלם. סבתא וסבתא כבר זקנים. הם מתחילים להתבלבל ולשכוח דברים, והילדים רוצים לשמר, ולהעביר הלאה. כדי שהספר יהיה. הוא יעמוד על המדף ואפשר יהיה לקחת אותו ליד, למשש, לפתוח, לקרוא, לדפדף. להיזכר. גם אחר כך. הרי סבא וסבתא כבר זקנים.

שלא נאחר את הרכבת – מתי כדאי להתחיל לכתוב ספר זיכרון?

"לא, מה פתאום", סבתא מנערת את שתי ידיה לפניה כאילו רוצה לגרש זבוב. "מה יש לי לספר? חייתי חיים רגילים". זה מוזר. איך זה? כאן יש להיות קשובים. כי דווקא האנשים הצנועים, שלא חושבים את ניסיון החיים שלהם למיוחד ובעל ערך הם תיבת פנדורה, הם האוצר, ומהם אפשר ללמוד הכי הרבה.

האנשים הצנועים הם הכי מעניינים

הם לא  עשו את הדברים כדי להרשים, כדי לזכות להכרה ובתודה, לקבל צל"ש או אות הצטיינות. הם עשו את הדברים מתוך מניע פנימי "לא יכולתי לנהוג אחרת" או מתוך כורח.

"אבל סבא, איך היה לך האומץ? להסתתר? להתלבש במדים של אותו קצין פולני מת?" סבא רק מושך בכתפיו. הוא באמת לא יודע. "לא הייתה ברירה. עשיתי את זה. עשיתי צעיר…", הוא ממלמל.

אם לא עכשיו אימתי?

מתי כדאי להתחיל לכתוב ספר זיכרון? עכשיו. אל תוותרו לאנשים הצנועים. אל תחכו. תסבירו להם כמה  זה מעניין אתכם.  תעזרו להם להתגבר על הצניעות והמופנמות, והאוצר יפתח בפניכם ובפני כולנו. רק קצת עבודה. קצת להשקיע. לבוא אליהם ולשבת אתם. להעלות לפניהם שוב ושוב את עניין הספר ולהסביר שזה חשוב. לתת להם תחושת ערך.

לפגישת היכרות ללא תשלום צור קשר

לדוגמאות של ספרים וסיפורים לאתר הסופרת מירי ליטווק

להשאיר תגובה