מה חשוב בכתיבת ביוגרפיה - למצוא את השפה שלך

 מה חשוב בכתיבת ביוגרפיה – לכתוב בשפה שלי…

בין דיבור לכתיבה – מה חשוב בכתיבת ביוגרפיה

"לדבר מול אנשים? אין לי בעיה. זה זורם לבד. אבל לכתוב…", הודתה בפני שירה, בעלת חברה לייעוץ עסקי.

את יודעת מה את רוצה לכתוב, אבל זה לא זורם. למה? מה הבעיה? הרי את "שוחה בחומר" והסברת את כל זה בעל פה הרבה פעמים…

"בדיבור זה אחרת…"

אולי זה מה שנהגו לכנות "פחד הנייר הלבן". בכל אופן, הרבה אנשים שניגשים לכתיבה מתחילים לפתע לכתוב "יפה", בעברית חגיגית, מצוחצחת, עברית של שבת.

שפה שמתחפשת ל"עברית של שבת" – גם במייל

תוכלו בוודאי למצוא דוגמאות לכך במיילים שלכם. סוכן הביטוח, ראש וועד הבית, מדריך הקבוצה שאתה אתם עומדים לנסוע לחו"ל וגם חברים…  אנשים רבים שמדברים עברית סלנגית לגמרי פתאום רוצים "לקבוע עמכם פגישה". פתאום הם כותבים: "הנני חפץ" או "הותירי לי הודעה".

הנייר מחייב – האחריות

למה זה קורה? קודם כל, הנייר מחייב. אי אפשר להחזיר את המילה הכתובה.  בעוד שבעל פה תמיד אפשר לטעון שהדברים הוצאו מהקשרם או לומר: "לא אמרתי דבר כזה" או "זה לא מה שאמרתי…" הדיבור הוא חמקמק. בעוד שבכתב הדבר נשאר. מרגישים אחריות.

שפה ספרותית ושפה מדוברת

ישנן תרבויות בהן ההבדל בין שפה מדוברת לבין שפה ספרותית הוא מובהק ומוסכם, וישנן שפחות. עברית היא שפה מיוחדת. ההיסטוריה שלה הייחודית וחד פעמית ובתור שפה מתה שחודשה באופן מלאכותי, היא משתנה מהר יותר מרוב השפות. הווי אומר, עברית נוחה לחידושים ויש בה הרבה חופש. בעצם עברית די משקפת את האנשים שמשתמשים בה. לכן, היזהרו. אל תכלאו את שפכם ואל תכניסו אותו לסד.

הקול האישי – זה מה שחשוב

הדבר החשוב ביותר בכתיבה הוא הקול הייחודי שלכם. כתיבה היא חירות מוחלטת. אדם שכותב את דברו על הנייר בעצם מבטא את עצמו עד תום, כיוון שברגע הכתיבה הוא משוחרר מהנוכחות של מישהו נוסף.

אל תנסו להיות מישהו אחר או להידמות למישהו שהייתם רוצים  להיות. זה הסוד. "כתיבה זה דבר כזה", אמר הסופר וולדימיר וויינוביץ, "שכאשר הסופר רוצה להציג את עצמו שונה ממה שהוא, הקורא בכל זאת ידע מי הוא באמת". בשונה ממה שקורה בחיים…

לפגישת בירור צרכים צרו קשר

לערוץ היוטיוב של מירי ליטווק

 

להשאיר תגובה

4 × 4 =