בלי להיעזר בפסיכולוגים ובמומחים לביבליותרפיה, הכתיבה תמיד הייתה מעשה ריפוי, תהליך מרפא .
יומן, תוכנית מעשית ומחשבתית
קראתי לא מזמן ספר ביוגרפיה של משורר מפורסם והוזכר שם שהוא נהג לרשום משימות ודברים שרצה לחשוב עליהם. מה מיוחד בזה, שאלתי את עצמי. כתיבה היא תהליך מרפא – כל החיים אני עושה כך, ומי לא? יומן – זה לא רק פגישות וסידורים, אלא גם תוכנית מעשית ומחשבתית. מסתבר שהפסיכולוגיה המודרנית חקרה את התופעה והיא מסבירה אותה בתור "התמודדות עם הכאוס" .
לעשות סדר בדברים
ובכן, לעשות סדר בדברים זהו השלב הראשון כשניגשים לכתיבה. מאיפה להתחיל? ואיך? ממה? אתם שואלים את עצמכם. זאת שאלה טבעית מאוד ומתבקשת. כי ההתחלה הופכת לידועה באמת רק אחרי שעשינו קצת סדר במחשבות. כתיבה אישית גם היא התמודדות עם הכאוס, אך היא הרבה יותר מכך. תהליך מרפא
כאשר אנו "שופכים" את החוויות והמחשבות על הנייר, באי סדר מוחלט, בצורה כאוטית, אנחנו בעצם מביטים על עצמנו בראי. זאת ההשתקפות שלנו, גם אם אנחנו כותבים על דברים שמחוצה לנו. אך מכיוון שאנחנו מייעדים את ההשתקפות לא רק לעצמנו אלא גם למישהו חיצוני, המכונה באופן מופשט "הקורא", אנחנו חוזרים לזרם הכאוטי ומשנים את צורתו, כך שהוא יהפך למילים שגם מישהו אחר יוכל לעקוב אחריהן. הכתוב הולך ונעשה למעין "מכתב לקורא". אבל זה רק שלב ראשוני.
אחרי ש"שופכים" את החומר על הנייר, עושים בו סדר, מארגנים אותו על בסיס הגיון כלשהו, לוגיקה שהחלטתם עליה. מה שיפה בכתיבה שהיא יכולה להיות כל דבר: הכותב עצמו קובע את החוקים. אך אחרי שהוא קבע אותם, עליו לנהוג לפיהם.
כתיבה זהו תהליך מרפא .
