Category Archives: פרק ראשון

פרקים ראשונים מתוך ספרים בהוצאת מירי ליטווק – סופרת זיכרונות – ראיון, כתיבה, עריכה ספרותית

ספר ביוגרפיה או ממואר ? במה זה שונה ?

רבקה – פרק ראשון

הייתי בן שלוש וחצי כשאמי שמה קץ לחייה. איש לא יודע מה הביא להתאבדותה. כל אחד מהורי בא מרקע שונה. אבי היה איש עבודה, אדם חרוץ וחזק מבחינה פיזית. תחילה הוא עבד בחקלאות בכפר דניאל ובזיכרון יעקב, אחר כך כקבלן. הוריו היו חקלאים וחיו חיי כפר ברעננה, כפי שנהוג היה באותם ימים בארץ ישראל. אבי …

Read more

סיפור חיים

סיפור חיים – סיפור המדינה – פרק ראשון

קשה להסביר את הרצון לראות את סיפור חיי על הנייר. נולדתי בארץ, עברתי את כל המסלול ההיסטורי שלפני קום המדינה דרך תנועת הנוער העובד והשירות הצבאי בחטיבת אלכסנדרוני. ראיתי את המלחמות, את צמיחת הארץ, ראיתי כיצד מקומץ ישובים הפכה ישראל למדינה מודרנית. סיפור חיי ומשפחתי הוא חלק מסיפור המדינה, כמו נחל קטן שמתמזג לתוך נהר גדול של העם היהודי.

ספר משפחה - הסטוריה משפחתית

קודם הגג – פרק ראשון

יעקב מרדכי פרלמן, המכונה "עושה הגגות", היה לאחד הראשונים שהצליח להערים על התורכים, ובזכותו נבנו במושבות החדשות בארץ ישראל בתים רבים. זה היה בתחילת המאה ה-20.
איש שתקן וצנוע, שגם בגיל תשעים הלך ברגל דרך ארוכה לבית הכנסת שלו בשכונת נווה שלום, לימים נווה צדק, היה זה שבנה את בית הכנסת הגדול בראשון לציון, את "בית הראשונים" ביהודיה, סביון של היום, והניח את אבן הפינה לגימנסיה הרצלייה.
הספר מוקדש לו, לסיפור חייו ובני משפחתו, שכאחד הנחלים הזורמים והמתמזגים בנהר הגדול של תולדות הישוב היהודי בארץ ישראל.

סיפורה של תרצה שמש - סיפור חיים

מהחידקל עד הכינרת – פרק ראשון

ילדה קטנה יוצאת במסע אל חלומה. בפעם הראשונה בחייה היא נפרדת מהוריה ומאחיה, אך אין בה פחד. מטרה גדולה עומדת נגד עיניה. "כששאלו אותי מה אעשה כשאגיע לישראל, אמרתי שאקח רובה ואשמור על הארץ…. בדמיוני הייתה ארץ ישראל מקום בו כולם יהודים שומרי שבת, מקום בו אין גנבים, מקום מושלם…"

ספר זיכרונות

לפתוח את היד, את הלב ואת הדלת – פרק ראשון

"נפרדנו מחיינו בעיראק בפחד גדול. כמו יהודי אירופה, גם אנחנו עזבנו את כל מה שהיה לנו בלי להביט לאחור ובאנו לארץ חסרי כל. מחשבתנו התרכזה בדבר אחד: לעזוב, לברוח, להינצל. זאת הייתה הרגשה של יציאת מצריים".

ילדה קטנה שחולמת לעלות לארץ ישראל. כנערה בת שבע עשרה היא מובילה את הוריה ומצטרפת יחד אתם למבצע "עזרא ונחמיה". דרכה עובדת במעברה "שער העלייה", ב"כפר סבא הערבית", עבודות כפיים קשות וארבעים שנות חקלאות בחבל לכיש. רגינה שגיב, אישה אמיצה, לבבית ונחושה, מקור עידוד ואופטימיות למשפחתה ולסובבים אותה.