שלום מירי,
סיימתי לקרוא את הספר לפני מספר ימים. עד עכשיו אני מסתובבת, כמו סהרורית, אחרי כל אותם זיכרונות, תחושות, מילים ואסוציאציות, שהוא העיר בי.
למרות שמי כמוך יודעת את פרטי החיים של משפחתי, הספר באמת כאילו כתוב עליי, על משפחתי, על עברה, על כל הקשיים, אי ההבנות, מהמורות החיים שעברנו עם עלייה לארץ.
פרקים מספרך כל כך הזכירו לי את התנהגות של הבנים שלי , כאשר תיקשרו בבליל של שפות עברית- רוסית עם הסבים שלהם! גם כל שמות חיבה, שאת מכניסה אותם לשתף הדיבור של משפחה בספר – הם כל כך מוכרים לי, כל כך היו ועדיין שגורים בפי ואפילו בשפת דיבור של בני. גם לנכדתי אני אומרת кисюня, лапочка וכל אותן מילות חיבה, שבעברית אין להן משהו שווה ביכולת העברת הרגש.
אני חושבת שהספר שלך רצוי ואפילו ממש חובה, must, לקרוא לכל אותם הילדים של המשפחות הרוסיות כביכול, שנולדו וגדלו בארץ, בכדי שיוכלו להבין ולהרגיש הרבה יותר טוב את ההורים וסבים שלהם.
המון-המון תודה לך על הספר הנפלא.
תבורכי!
סופי קפלן
עוד על הספר אונייגין שאהב את סבתא קלרה
