רוצים לתעד את החיים של מישהו מהמשפחה? לכתוב סיפור חיים שלו? סבא ? סבתא ? הורים? אבל הם כבר זקנים. אין להם כוח לספר. לא תמיד הם רוצים לספר ובכלל מעדיפים לשכוח את כל הסיפורים הלא קלים. אבל מה עושים בדיוק? איך מתחילים?
להקליט או להקליד?
כדאי להקליט את הדובר ולא לרשום או להקליד במחשב בזמן השיחה. למה? כי לרשום – זה לאט. וקשה לשמור על רצף הסיפור. כי הדובר צריך לשכוח שהוא מספר בשביל תיעוד. אלא להרגיש כאילו הוא סתם מדבר עם המראיין. להקליט! גם אתם תשכחו שיש הקלטה ותקשיבו לסיפור באופן פעיל. תהיו מרוכזים ותשאלו שאלות בזמן הנכון.
דבר שני, ההקלטה תשמר. כאשר תחזרו ותקשיבו לה שוב, תתפלאו לגלות שלא שמתם לב לכל מיני דברים או הבנתם אותם אחרת בזמן השמיעה הראשונה.
דבר שלישי, בונוס: הקול של סבתא.
איך לדובב?
איך לעשות שכל הסיפור יסוּפר? ששום דבר לא יוותר בצל… תחילה כדאי לתת למרואיין לדבר בחופשי. לבד. לא לכוון. לא לתחום אותו בתקופות או קו מחשבה מסוים. פשוט לתת לו לדבר ולהקשיב לו.
שימו לב שכולנו ובמיוחד אנשים מבוגרים נוטים לחזור על רעיון או אירוע שמשמעותי עבורנו. היו סובלניים. שימו לב. תנו לו לחזור על מה שהוא רוצה לחזור. כך תגלו מה באמת העיקר הסיפור.
לדמיין את המסופר
בזמן השיחה אל תחשבו על המקום שאליו אתם רוצים להוביל את הדובר. נהפוך הוא. נסו רק לעקוב גם אם הדברים מבולבלים. נסו להיכנס לתוך הסיפור. לדמיין את האירועים. להיות שם. לשים את עצמכם במקום הדובר.
ורק אחר כך תתחילו לשאול שאלות.
איזה שאלות כדאי לשאול?
- שאלות הבהרה – זה מובן מאליו. לא הבנתם משהו – שאלו.
- שאלות רצף הזמן.
על מנת שהסיפור יהיה עקבי חשוב לבנות את הרצף הכרונולוגי. גם אם לבסוף הוא לא יוצג כך בספר. חשוב שלא יהיו חורים בזמן, שלא יהיו סתירות בהתרחשות.
- שאלות בירור אירועים.
מה בדיוק קרה? לפעמים הדובר מרוכז בחוויה שלו כשהוא מספר. אך חייו משתלבים ברצף אירועים כללי. היסטורי. גם אותו כדאי לברר בדיוק. הוא ישמש רקע.
ג. שאלות של פרטים ופרטי תיאורים
בתהליך הקריאה הקורא לא רואה הבעות פנים, תנועות ידיים. הוא לא יכול להתרשם מהקול ומטון הדיבור. כל אלה מתחבאים בפרטים הקטנים שהמראיין צריך לדלות מהדובר. בלעדיהם החומר ישאר סכמטי ומשעמם.
עד כאן הריאיון.
מכאן מתחילה הכתיבה.
בהצלחה.
לפגישת יעוץ ראשונה ללא תשלום צרו קשר
