ביוגרפיות מומלצות – אוטוביוגרפיה של ריצ'רד פייפס

ביוגרפיות מומלצות? – הנה אחת מהן. ריצ'רד פייס, היסטוריון אמריקאי שחקר את ההיסטוריה של רוסיה וברית המועצות. הוא שימש יועץ הבית הלבן בזמן המלחמה הקרה. רבות מדעותיו שנויים במחלקות ולא תאמו לאופנה האידאולוגית ששלטה במחצית השנייה של המאה ה-20 באמריקה ובאירופה.

ניצול או נמלט?

דמות חשובה ומעניינית. המלחמה שפרצה תפסה אותו ואת משפחתו בוורשה. סיפור משפחתו דומה לרבים מסיפורים ששמעתי מלקוחותי, ניצולי שואה, שכתבתי את הביוגרפיות שלהם. התלבטויות אם להישאר או לברוח. מה לצפות מהגרמנים? ואחר כך איך למצוא פרצה ולהימלט על נפשם. כל זאת בלחץ עצום של הנסיבות המסתחררות.

ביוגרפיות מומלצות ? – גם הוריו של ריצ'רד פייפס התלבטו אם לברוח מהר או לחכות לגרמנים "המשכילים והתרבותיים". לבסוף בתחבולות אמיצות ובעזרת קשרי עסקים וחברים הצליח אביו של ריצ'רד פייפס לעזוב את פולין. ריצ'רד פייפס שהיה רק בן 16 מתאר את האירועים בבהירות מפתיעה. אף שהיה כה צעיר הפרטים נשתמרו בזיכרונו. הוא פורש אותם בפני הקורא בבגרות מופלאה ובתפיסה רחבה כאילו הוא עצמו ולא אביו היה צריך להחליט את ההחלטות ולבצוע אותן.

ריצ'רד פייפס לא תופס את עצמו כניצול. הוא נמלט ובפתח הספר הוא מביע תודה להוריו שהצילו אותו בעשותם את הבחירה הנכונה. הוא כותב גם על ניסיונותיו הנואשים של אבא להביא אחריו את אחיו. הניסיונות שלא צלחו.

הדבקות בעצמי

הכתיבה של פייפס חופשית ושופעת. היא מתאפיינת בישירות ורוחב המבט. הוא כותב בצורה גלויה ומרשה לעצמו להתבדח על חשבון אנשים שהיה בקשרים אתם, גם אם היו בעמדות גבוהות או שהוא היה תלוי בהם. הוא אינו חושש לבטא את הביקורת שלו או, יותר נכון, דעה לא מקובלת. לא אכפת לו לא למצוא חן. התאהבתי בפן הזה של אישיותו. הדבקות בעצמי, הנאמנות לעצמי. נהניתי לעקוב אחרי העמדה הזאת ללא ויתורים. נדמה לי שהיא זו שיוצרת שלמות של ספר. כי ברגע שאדם מתאמץ להתאים את עצמו פעם לאלה ופעם לאחרים, הכתיבה מאבדת מהכוח ומהעקביות שלה ואתם הולך הקסם.  

אם אמרו על משה דיין שהוא יכול היה להיות משורר, הרי שניתן לומר על פייפס שהוא יכול היה להיות סופר. בתנועת מכחול אחת חסכונית הוא מעלה את דמותם של רונלד רייגן, של ננסי רייגן, של פקידי מדינה, אנשי אקדמיה וגנרלים אמריקאים. אנשים שכיכבו בחדשות, שהופיעו במאמרים ושמענו עליהם כל כך הרבה, והנה בתוך שתי שורות ריצ'רד פיפס מעצב את דמויותיהם באופן מוחשי וחי. 

מלחמות על כוח

הפרקים שמוקדשים לעבודה שלו בבית הלבן מעלים תמונה מאכזבת. "תשעים אחוז זה בזבוז זמן ופטפוטי סרק", כותב פייס.  מעט מאוד עבודה עניינית והרבה מאוד משחקי כוח, מלחמות על השפעה ועל מינויים. נראה שההחלטות מוחלטות באופן הרבה פחות שקול מן המצופה. מורגש שפייפס, איש אקדמיה, פרופסור מהרווארד, היה שם אוטסיידר גם מבחינת הרקע שלו, אך בעיקר מבחינת הנאמנות שלו לעצמו וחוסר נכונות לשחק את המשחק הפוליטי. הוא מציין אמנם בכנות את ההנאה שחש להיות מעין "סלב". אבל לבסוף חזר להוראה, למחקר ולכתיבה. נשארתי עם חצי תאוותי בידי לגבי השפעת חיי המשפחה של האיש על פועלו ועל דעותיו. הוא לא כותב כמעט דבר על אשתו. 

לפגישה ראשונה חינם צרו קשר

להתרשמות מסגנון כתיבה של מירי ליטווק היכנסו לעמוד היצירה שלי