אבי לא סיפר
החלטנו לעשות ספר דור שני.
אבי היה ניצול שואה. הוא אף פעם לא סיפר את סיפורו. כמה שניסינו לשאול אותו, הוא לא אוהב לדבר על זה. הוא היה אדם שתקן וקשוח. ניסיתי לדחוף אותו שיכתוב את זיכרונותיו. אבל זה היה לו קשה מידי כנראה.
אמא ידעה והיא הזכירה דברים פה ושם. הייתה לו אחות. היה לו חבר. אולי עם אחרים הוא דיבר יותר. לפנינו הוא לא נפתח. הוא לא רצתה לבכות לפנינו .אבל משהו אנחנו בכל זאת יודעים.
פירורי זיכרון – ספר דור שני
אבל הנה, הוא הלך לעולמו, והילדים שלי יודעים עוד פחות. לכן החלטנו, כל בני המשפחה, להוציא ספר לאור. ספר על סבא יצחק. בבית קראו לו איזי. דודתי זהבה הייתה עדיין בחיים. היא "הכלי הראשון" היחיד שנשאר. אמנם היא הייתה כבר בבית אבות ולא בריאה. היה קשה לה לדבר. אבל היא שיתפה פעולה.
רתמנו את כל מי שיכולנו להעלות על הדעת. תשאלנו את כל מי שיודע משהו. אפילו קצת. אספנו פירור לפירור. בדקנו את כל המכתבים שמצאנו. תרגמנו מפולנית, מיידיש.
בין ידע לדמיון – ספר דור שני
לא על הכל הסכמנו: במשך השנים הדמיון השלים את הפרטים המעטים שהוא נידב. נאלצנו גם להרחיב קצת את הידע שלנו בהיסטוריה. אבל הצלחנו. הספר יצא לאור. ספר מכלי שני. ספר דור שני! גם זה אפשרי! הסיפור לא סופר מפי סבא יצחק. אבל הוא מספר את סיפורו. סיפורו מפי דור שני. ועכשיו יש לנו אותו. איך ברח, איך הסתתר, איך ניצל. הספר ישמש את הדורות הבאים. עכשיו אנחנו מכינים גרסה דיגיטלית. יש!
