שתי ציפורים
ספר הנצחה וזיכרון הוא עוד אחד בשלבי התמודדות עם האבל, עם השכול, עם האובדן. תהליך העבודה ומה שהוא מביא אתו משיגים שתי מטרות. גם להיות עם האדם היקר שאיננו במשך תקופה באופן אינטנסיבי. ושתים, בסופו של דבר מתקבל מוצר בעל משמעות שתורם לעיבוד האבל.
הזיכרונות שאתי
זה היה מזמן. אבל הוא כל הזמן אתי. השוק האובדן, האבל. אנשים באים לנחם, אבל אחר כך הם הולכים לחייהם. אבל אתי הזיכרון נשאר. כל הזמן. הוא אף מעיב יותר
לא נפרדתי ממנו. התמונה שלו תלויה מעל המיטה שלי. יש תמונה גם על המדף בסלון. המבט שלו. צח, שמח. מבט נעורים. והוא איננו. ביום הזיכרון החברים שלו מתקשרים, באים לבקר. אנחנו יושבים, מדברים קצת. אבל זה לא מספיק…
כאן בא הרעיון: להוציא לאור ספר לזיכרו. ספר הנצחה וזיכרון לדורות. ספר שלא יספר רק על האסון. לא רק סיפור מעשה הגבורה. ספר שיספר עליו כפי שהיה. על מעשיו, על אהבותיו, על נטיותיו וגם עלינו. הנצחה וזיכרון לדורות.
הספר הוא חפץ
כי לבסוף מקבלים מוצר, חפץ. הספר הוא חפץ העשוי לא רק ממילים. ספר הוא דבר מוחשי. הוא מגיע מבית הדפוס. חדש וחלק, עם ריח נייר ודיו. באותו רגע הסיפור שהספר מספר הופך נפרד מאתנו. אנחנו רואים אותו לנגד עינינו על גבי נייר ויש תחושה שהוא יצא החוצה. כמו תינוק שחבל הטבור שלו נחתך סוף סוף. הכובד נעלם והלב חש שחרור.
הנצחה וזיכרון לדורות
ספר הנצחה וזיכרון לדורות זה דבר שנשאר. אפשר יהיה לקרוא את הסיפור. עליו, על מניעיו על מחשבותיו. כך האישיות תשמר.
