היא לא סיפרה – הנצחה וזיכרון לדורות
סבתי הייתה ניצולת שואה. היא אף פעם לא סיפרה את סיפורה, היא לא דיברה על זה. אבל משהו אנחנו בכל זאת יודעים. לכן החלטנו להפיק ספר הנצחה. סבא ידע והוא הזכיר דברים פה ושם. הייתה לה אחות, חברות. אולי לאחרים היא סיפרה יותר. לפנינו היא אף פעם לא נפתחה, לא פרשה את רגשותיה. היא לא רצתה לבכות לפנינו . היא הייתה אישה חזקה – איך לא?
אנחנו נספר את סיפורה
אבל הנה, היא איננה והילדים שלי יודעים עוד פחות. אין הנצחה וזיכרון לדורות. חשבנו, שהנה, ההכל הולך להיעלם. לכן החלטנו, כל בני המשפחה שנשארו, להוציא ספר לאור. ספר על סבתא זהבה. הוריה קראו לה גולדה. חברתה הטובה ברונקה הייתה עדיין בחיים. היא "הכלי הראשון" היחיד שנשאר. אמנם היא כבר בבית אבות וקשה לה לדבר הרבה זמן, אבל היא הסכימה לשתף פעולה. רתמנו את כל מי שיש, תשאלנו את כל מי שיודע משהו, אפילו קצת. אספנו פירור לפירור. תרגמנו ובדקנו את כל המכתבים שהיו לה, בפולנית, ביידיש.
קצת היסטוריה וקצת דמיון – הנצחה וזיכרון לדורות
לא על הכל הסכמנו: במשך השנים הדמיון השלים את הפרטים המעטים שנידבה סבתא זהבה, וגם נאלצנו להרחיב קצת את הידע שלנו בהיסטוריה. אבל הצלחנו. הספר יצא לאור. ספר דור שני! גם זה אפשרי! ספר מכלי שני. הסיפור לא סופר מפי סבתא זהבה, אבל הוא סופר – בפי דור שני. ועכשיו יש לנו את סיפור חייה וגבורתה. איך ברחה, איך הסתתרה, איך ניצלה. הספר מכיל גם את הסיפור שלנו: מה חשבנו, איך גילנו, איך לא הבנו ומתי התחלנו להתעניין. הספר ישמש את הילדים שלנו ואולי גם את הילדים שלהם. אנחנו נעשה לו גרסה דיגיטלית. יש!
