מתוך הספר:

"אחרי המלחמה הורים חיפשו את ילדיהם שאבדו עקבותיהם. היו שהשאירו את ילדיהם, והצוענים מצאו אותם. כך היה עם ילדה אחת בת שמונה, בלונדינית כחולת עיניים, אני לא אשכח את העיניים האלה. היא הייתה באחד המוסדות שלנו, רחוק מבודפשט. כשבאתי לביקור היא הסתכלה בי בעיניים האלה, ענקיות. מבט נורא. לא היה לה אף אחד.

"יום אחד הגיעה אישה מווינה שחיפשה את בתה. אינני יודע מניין וכיצד הגיעה לבודפשט. אינני זוכר כיצד עשו את הקשר בין השתים. הייתי נוכח בפגישה ביניהן. הן לא יכלו לדבר זו עם זו: האמא דיברה רק גרמנית והבת לא ידעה את השפההזאת כי הייתה תינוקת כשנעזבה, בתחילת המלחמה וכעת הייתה דוברת הונגרית. מישהו מהמשרד תרגם ביניהן. האם סיפרה שהיא השאירה את הילדה בגטו. לבסוף, על פי סימן על הגוף שאמא מצאה אכן אומת הקשר. אלה היו אמא ובת".

לפגישה ראשונה חינם בנושא הפקת ספר צור קשר

לפרטים על הסופרת מירי ליטווק לערך הויקיפדיה