אחר מותו כל פרט גשמי נעשה חשוב
אחרי שהאדם איננו כל מה שנשאר ממנו נעשה חשוב. דברים ששרבט בכתב ידו והשאיר אותם במגירה, תמונות כשהיה קטן, כלי נגינה שניגן בו, ספרים שאהב, כלים שהשתמש בהם. וזאת מלבד המחשבנות, הזיכרונות, צליל קולו. אנו חושבים על הפגישות שהיו. אפילו הודעות הטקסט בטלפון שלא היינו מייחסים להן שום משמעות ותוכן ממשי, אחרי שהלך נעשות חשובות.
החפצים והשיירים הגשמיים כמו הבגדים וכלי העבודה הם כמו המשך של קיומו. כך אנחנו נאחזים בדמותו והיא נשארת אתנו עוד ועוד, לא רק בלב אלא גם באופן גשמי, חומרי.
לעשות משהו
אנחנו רוצים לעשות ערב לזכרו". "חשבנו לעשות טקס קטן לכבוד השלושים. החברים ידברו, יקריאו ממה שכתב, ממה שאמרו עליו". "אנחנו חשבנו לעשות תערוכה. לצלם את החפצים שלו. לצלם את החברים שלו עם הבגדים הדומים לאלה שלו". כל אלה אמצעים אנושיים להשאיר את המת לא רק בזיכרון, בדמיון שלנו אלא גם להשאיר אותו אתנו באופן חומרי בזעיר אנפין.
איפה טעינו – רגשות אשם מלוות כל אובדן
הוא היה מוכשר, הוא היה חכם. היה לו זמן בשביל כולם. אולי לא היינו אתו מספיק? אולי לא אמרנו לו מספיק שהוא חשוב לנו, שאנחנו מעריכים אותו, זקוקים לו? כל מוות מלווה ברגשות אשם, לא חשוב מהן הנסיבות. כי האדם נלחם נגד המוות. הוא מחזיק בחיים ומתקשה להשלים עם סופם, בכל צורה שהיא.
ספר – אחת הדרכים להתמודדות עם המוות
ספר זיכרון, אישי, מעוצב משאיר שריד ומזכרת גם לדורות שיבואו. ספר זיכרון בתור התמודדות עם המוות. מתוך דפי הספר תעלה דמות הנפטר, כפי שהוא היה, על פי קווי דמותו, עם הצבע הנכו והגוון, בדרך של פיוט ורגש. ספר זיכרון הוא עוד דרך להתמודד עם האובדן, להתמודדות עם המוות של אדם קרוב.
