על ספרה של רחל גץ-סלומון "ללכת למקום אחר"

איווֹן הגיבורה הראשית של הספר חייה בעולם רב לשוני. לכתוב בעברית את השפה האחרת זהו אתגר גדול, והספר מצליח בו מעל ומעבר. הצרפתית שמשורבבת בין המשפטים או בתוכם קובעת את המקצב, את הנשימה של רצף התודעה של איוון ואת קצב הסיפור. המעברים בין השפות אותנטיים ולא מאולצים. הכל מובן בלי להיות מוסבר: הצרפתית המשפחתית, הערבית של הסביבה הקרובה, הגרמנית שאביה של איוון הכריח אותה ללמוד מאז היותה ילדה, והעברית שבה כתוב הספר מחברת בין כולן.

המולדת של איוון נשארה תוניסיה ומדינת ההזדהות שלה צרפת, אך היא מצטרפת לבעלה הציוני ומגיעה אתו לארץ, לחיפה. איוון אומרת "לא" גדול לציונות ולכל מה שיש בארץ. הכל מאכזב אותה מראש ומלכתחילה, והיא חייה בהתבדלות תוך שמירת המנהג שהביאה אתה מהקהילה היהודית בתוניסיה. התקופה שאחרי מלחמת העולם השנייה וקום המדינה מתוארת בספרות העברית בעיקר ברוח פטריוטית. והנה עוד קול, אחר ומרענן, כובש בכנותו.

יש סיפור מסגרת. איוון נמצאת בארץ וברגע נתון מתכוננת לחזרה של בעלה בדמות הכנת האוכל שמופיע בספר כדבר שיש בו קדושה. תקלה בהכנות המוקפדות מקצרת את הזמן להשלמת מנהגה של  איוון להביא אוכל למחוסר הבית ניצול שואה מ"מאורת הקרטונים" שבגינת שטרוק. בפרק הזמן הקצר זה מחשבותיה מחזירות אותה לסיפור המשפחה שלה, של הגברים שנלקחו על ידי הגרמנים שבעת הכיבוש את תוניסיה. הרי תוניסיה הייתה חלק מצרפת בזמן מלחמת העולם השנייה.

הגרמנית שאיוון היחידה מבני המשפחה שמבינה מחברת בין הטרגדיה של מחוסר הבית ש"בא מגרמניה או מפולין", היא לא יודעת בדיוק ואיבד את משפחתו שם, לבין הקורות של משפחתה שלה. נפגשים כאן סבלו של מחוסר הבית עם שואת המשפחה שלה בהבדל אחד שגברים במשפחתה חזרו, אם כי אחדים שונו עד ללא הכר ולא חרזו למה שהם.

ספר עדין וחכם.

רחל גץ-סלומון "ללכת למקום אחר", עם עובד, 2022. זוכה פרס ברנר