"המשורר צריך פנאי" – איך כותבים סיפור
איך כותבים סיפור ? אתם רוצים לכתוב? יש לכם סיפור?
"אני מסתכלת על כל האנשים האלה. איזה אנשים בריאים!" אמרה גברת אחת בבריכה, "יושבים ומשתזפים בשמש, נחים להם באמצע היום… אני בחיים, בחיים לא עושה את זה. כל הזמן רצה, רצה…"
כך לא תכתבו סיפור. "משורר צריך פנאי", אמרה המשוררת הדגולה אנה אחמטובה. ולמה? הוא מתבונן, הוא מהרהר, הוא מפנה מקום. הוא מביט אל תוך עצמו.
חלק גדול מהזמן שלנו אנחנו נמצאים מחוץ לעצמנו: בחדשות, מסתכלים על מסך הטלפון הנייד, תקועים בפקק, מדברים בטלפון. אנחנו ממהרים כדי לחסוך זמן.
איך כותבים סיפור – הסיפור זקוק לחלל, לשקט, למרחב
ואם ממהרים כל הזמן ועושים, אין מקום לסיפור לצוף. הוא נשאר דחוץ בתוכנו בלי שיש לו אפשרות להיפתח וללבלב כמו לפרח יפה. אנחנו רצים ומתעלמים ממנו, אך הסיפור נמצא בתוכנו. אנחנו רק צריכים למצוא דרך לספר אותו. הרבה אנשים אומרים לי: "יש לי את הסיפור".
"יש לך אותו כתוב? או שאתה רק יודע מה אתה רוצה לכתוב?" אני ממהרת לשאול. כי מדובר בשני דברים שונים. רוב העבודה היא מרגע שמתחילים לכתוב את מה שיש בתוכנו. בתהליך זה הסיפור לעתים לובש צורה חדשה, מוביל את המחבר אחריו עד כדי כך שהמחבר מתקשה להכיר את סיפורו.
בכותבו את "יבגני אונייגין" אמר פושקין על טאטיאנה: "היא לגמרי הפתיעה אותי. פתאום היא התחתנה! לא חשבתי שזה מה שתעשה!"
הסיפור זקוק לפינוי מקום, לחלל ולשקט כדי לצאת ויש לתת לו את התנאים האלה אם רוצים לפגוש אותו.
