להיות במרכז – כתיבת סיפור חיים

תהליכים בכתיבת סיפור חיים. אתמול נפגשתי עם לקוחה שהוציאה לאור ספר על חייה. ספרה של ג' יצא לאור לפני כמה שנים, אך תהליך העבודה קירב בינינו : נוצרה בינינו ידידות חמה וכנה המבוססת ככל הנראה על הערכה הדדית. המשכנו להיפגש ואתמול אמרה לי ג', אישה צנועה ולא מפונקת: "כל פרק הזמן של העבודה על הספר הייתי קצת בעננים, הרגשתי כמו כוכבת קולנוע: הכל הסתובב סביבי ואני במרכז, כאילו אני נמצאת על הבמה ולא סתם אישה רגילה, אחות במחלקת יולדות של בית חולים איכילוב".

הבכי ליווה את הפגישות

הופתעתי מהאמירה הזאת . אני זכרתי בעיקר את הצער והכאב. תהליכים בכתיבת סיפור חיים הם הרבה פעמים קשים מבחינה רגשית. תהליך העבודה על הספר של ג' היה מלווה ברגשות קשים והבכי ליווה את הפגישות. אני לא נבהלת מבכי. הוא לא מהווה שום קושי בשבילי: מה יותר טבעי מלבכות כשמספרים סיפור חיים קשה ועולים הזיכרונות על אנשים יקרים שכבר אינם?

אין אחריות – תהליכים בכתיבת סיפור חיים

אבל כן, כאשר לא האדם עצמו עושה את מלאכת הכתיבה, אלא מפקיד אותה בידי איש מקצוע, כל התהליך נעשה משחרר ואף מסחרר לעתים. אתה מקבל גם אוזן קשבת ורגישה, נותן את עצמך בידי אדם אחר כאילו היית ילד מחדש, תינוק והאחריות ממך מוסרת. הכותב מקשיב ומקבל אותך וגם לקוח על עצמו את ההתחבטויות המקצועיות עד הפרטים הקטנים. "אילו הייתי צריכה לעשות את זה לבד", אמרה ג' אך אחר הפוגה הוסיפה: "לא. לבד לא הייתי מסוגלת לעשות את זה".

להקל על עצמך – לתת את הכתיבה בידי איש מקצוע

כי תהליכים בכתיבת ספר אישי ככל שעשויים להיראות פשוטים אינם קלים כלל, וכאשר אדם משאיר את מלאכת הכתיבה, את ההתחבטויות, העריכה והעיבוד בידי אדם אחר, הוא מקל על עצמו מאוד.

לפגישה ראשונה ללא תשלום צור קשר

לסרטונים של הסופרת מירי ליטווק