ממה להתחיל – לכתוב זיכרונות או סיפור חיים?
אני לא כתבתי אף פעם, איך אני אכתוב? לכתוב זיכרונות, אבל איך לכתוב? לבד? וממה להתחיל? אלה שאלות שמטרידות כל אחד שרוצה להעלות על הכתב את סיפור חייו, סיפור חוריו, סיפור משפחתו.
הבעד והנגד
אם אתם יכולים לכתוב לבד – זה תמיד עדיף? נכון, הקושי גדול יותר, מפחיד יותר, האחריות גדולה יותר. אבל… התהליך אישי יותר, מעמיק יותר, מגלה לכם יותר דברים חשובים על עצמכם ועל העולם.
אישי או היסטורי?
לפני זמן מה פנתה אלי מישהי שרצתה לעלות על הכתב סיפור חיים של אבא שלה. מצבו של האיש היה כבר מדורדר והוא לא היה מסוגלת לשתף פעולה.
לכתוב על אבא לבד? או לתת למישהו שיכתוב? ומה צריך להיכנס לספר כזה? איך לכתוב את זה? כמו ספר היסטוריה? בגוף שלישי? כמו ספר אישי? בגוף ראשון? ואם אני כותבת בגוף ראשון, מה צריך להיכנס לספר כזה ומה מיותר?
התשובות
אין תשובה אחת וחד משמעית על השאלות האלה. עם זאת, לכתוב ספר ביוגרפיה, זיכרונות, סיפור חיים של אבא – זה לכתוב. השאר זה כבר שאלה של ז'אנר, סוגה.
בכל אופן אי אפשר לכתוב טקסט ספרותי בלי להכניס את עצמך פנימה. וזה גם לא מעניין. אם הכתיבה אינה אישית היא לא נוגעת.
ויחד עם זאת, אפשר להיות אישי בלי להיות סנטימנטלי, רגשן, בלי לחפש אשמים ולעשות פסיכואנליזה על דפי הספר.
ואם הכתיבה היא באנאלית או לא, זה כבר עניין של אישיות ויכולת ביטוי.
