מתי לכתוב – זמן לסיפור חיים
אנה אחמטובה אמרה: "משורר צריך פנאי". האמירה הזאת תמיד קצת אכזבה אותי. נגיד שאתם רוצים לכתוב סיפור חיים. יש לייחד לזה זמן. צריך שיהיה לזה פנאי.
כידוע זמן – אין. זמן – עושים. מפנים. זה – פנאי.
לדעתי כל אדם, אם הוא רוצה לעשות משהו משמעותי, הוא זקוק לפנאי. פנאי – זה לא משהו שקיים, כמובן. מתי לכתוב? מתי לכתוב סיפור חיים? אם אתם רוצים לכתוב סיפור חיים, ספר, ספר אמיתי, צריך לעשות לזה מקום, כמו שאומרים. וגם יש צורך לפנות מקום מסביב…
עליכם לעשות לכם פנאי. במילים אחרות, למצוא זמן מוגדר. להחליט עליו ולקבוע. לא רק לחשוב על זה, להרהר, לחלום על זה. לראות את הספר בעיני דמיונכם. לתאר איך סוף סוף אתם מוסרים אותו לידי אדם מסוים ואומרים: "הנה. עשיתי".
לא. הזמן לא יבוא. הוא לא יבוא לבד.
פרק זמן מוגדר ביום ובשבוע לכתוב
איך לארגן זמן? מתי לכתוב? להקדיש פרק זמן מוגדר בשבוע, להחליט מראש כמה זמן ומתי – זה עשוי לעבוד. "אם כל יום בבוקר אני אכתוב סיפור חיים במשך שעתיים, אני אתקדם", אמרה לי חברה חכמה. אבל לדעתי, זאת יומרה גדולה מידי. אני אוהבת להתחיל בקטן. תמיד אפשר להרחיב את הדרישות אחרי שיש משהו.
ההיססטוריה מספרת שרוב הסופרים עבדו או עובדים בבוקר. איבסן, צ'כוב, לב טולסטוי, תומס מאן. אך לא כולם. מה עם הנשים? הן צריכות להשכיב את הילדים, להכין אוכל, לארגן אותם לבית הספר.
יש שכותבים בלילה, בערב, אחרי ההשכבה.
בהצלחה!
