לא כל מה שיש בחיים יכנס לספר ביוגרפיה או סיפור חיים
נכון שיש חשק לשפוך את הכל. לספר את הכל מהתחלה עד הסוף. אם תעשו כך הטקסט של סיפור חיים יהפך לבלגן. לא יהיה לו התחלה, אמצע וסוף. הוקרא יתקשה לעקוב.
הכתיבה עצמה היא תהליך מרפא
זהו תהליך של קתרזיס. הדברים נשפכים מהלב בלי חשבון, בלי מעצור. אך גם בלי סדר. תהליך הכתיבה מעניק תחושת שחרור, הקלה. מפתה לחשוב שאם אני מספר "באופן טבעי" הכל יהיה בסדר. אין זה כך. "באופן טבעי" זה רק שלב ראשון. אחר כך שמים את הטקסט בצד "לנוח". ואז מתחילים לעבוד.
למחוק. זה הדבר החשוב – סיפור חיים
יש לכם רשמים. זיכרונות שממלאים לכם את הראש, את הלב. הם מבקשים לצאת החוצה? בסדר. תוציאו! אבל עיקר העבודה נעוצה בלמחוק. כתבתם, עמלתם? זה היה קשה כל כך! עד שהצלחתי לשבת, לארגן את עצמי. למצוא את הזמן מהיומיום, לפנות מהעבודה. למחוק את מה שאני עצמי כתבתי? זה קשה. ובכן, חזק ואמץ! אבל אם לא תצליחו בכך, לעולם לא תגיעו לא רק טקסט טוב. אף לא לטקסט בהיר שהקורא יוכל לעקוב אחריו. כך גם בספר ביוגרפיה או סיפור חיים.
בספר ביוגרפיה או סיפור חיים העריכה היא עיקר העבודה
והיא גם זו שלוקחת גם את רוב המאמץ. כדי לערוך טקסט יש צורך לראות אותו באור ביקורתי. הכרח להתרחק מההרגשות שהוא מעורר.
בהצלחה!