"סופר הוא כמו שחקן", אמרה פעם במאית ומורה למשחק עדנה שביט, "רק מאחורי מכונת הכתיבה…"   – כתיבת סיפור

השימוש בדמיון הוא משתוף לשחקן ולסופר – 

סופר משחק את כל התפקידים בסיפור. לרשות השחקן עומדים הכלים הטכניים כמו תנועת הגוף, השליטה בקול כדי לממש את הסיפור שלו. אך שני בעלי המקצוע משתמשים בדימיון. על מנת ליצור דמות על הבמה שחקן משתמש בזיכרון החושים שלו, במראות, באנשים שראה ופגש. עליו להיות בעל מאגר של התנהגויות, מחוות ידיים וגוף, הבעות פנים. אך בעיקר עליו להבין ולקשור מוטיבציות פנימיות, מהפכי נפש, מצבים רגשיים. כך גם הסופר.

הכותב יודע כל על דמויותיו בסיפור 

לא הכל נכנס לספר. אך הסופר צריך לדעת את הכל על דמויותיו, באופן מוחשי מאוד ולא בערך. שלא כמו אצל שחקן במקום לבוא לידי ביטוי באמצעות קול ודיקציה, יציבה, הליכה וקצב תנועה, הסופר יוצר את הדמויות בעזרת משלב וסגנון דיבור, קצב תנועה וקצב מהלכי הנפש בעזרת תחביר, אורך וקוצר המשפטים.

על הסופר להשתמש בכל החושים בכתיבתו. עליכם לתת לקורא שלכם להרגיש את המתרחש באופן מוחשי. בדיוק כמו שצופה בתיאטרון צריך לחוש שהוא לא רואה הצגה אלא חי את האירועים המתרחשים בה עם כל הרגשות. הוא צוחק ובוכה ומצטער, ונמצא במתח.

כל החושים עובדים

גם על הכותב להמחיש את התרחש בכל הרמות, לא רק באמצעות מילים שנאמרות בפי הדמויות, אלא תוך העלאת של מה שרואים, חשים בחוש המישוש ומרגישים בחוש הטעם. אם הגיבור שלכם אוכל "אוכל של אמא" הקורא שלכם צריך להזיל ריר. אם הוא רואה את "הזוהר הצפוני" הקורא צריך להרגיש שהוא מסנוור עד כאב עיניים. ואם הוא לוקח בזרועותיו תינוק שזה עתה נולד, על הקורא להרגיש את הריח הלח והמתוק, את העור החמים והעדין. כך לפרטי הפרטים מועברת חוויית הלידה.

לפגישה ראשונה לכתיבת סיפור צרו קשר

לדוגמאות כתיבה היכנסו לעמוד הסופרת והמתרגמת

לסרטונים של מירי ליטווק