החלטתם לכתוב ספר זיכרונות לבד. לא בעזרת איש מקצוע שיתעד וישכתב את סיפורכם. מה חשוב בכתיבת ספר זיכרונות ? יש כמה דברים שחשוב לתת עליהם את הדעת:
אל תנסו להיות מישהו אחר
בספר זיכרונות האותנטיות היא חשובה. לכל אדם ערך משלו. יש לכם זכות קיום בדיוק כמו לכל אחד אחר. אבל רק בתנאי שתצליחו להביא לידי הקורא את ייחודכם.
אל תנסו לכתוב סיפור שיהיה דומה לסיפור של מישהו אחר, אדם שפגשתם או קראתם עליו. כמו אדם שהייתם רוצים להידמות לו. אל תפחדו להיות אתם עצמכם.
אין צורך לכתוב "בשפה יפה"
אין צורך לכתוב ספר זיכרונות בשפה שאתם חושבים שהיא יפה. לא בשפה "של שבת", "שפה מכובדת", תקנית או בשפה של האקדמיה. השפה היא חלק חשוב מאישיות האדם. לכל אחד דרך ביטוי וסגנון דיבור משלו. חשוב שתנסו להתבטא בדרככם, בלי לנסות להידמות לאיש. גם לא לפרי הדמיון.
אין דבר כזה אובייקטיביות
אל תשעשעו במחשבה שאתם מתארים את המאורעות שקרו באופן אובייקטיבי. לכל אדם השקפה ומבט משלו, גם אם הוא אינו מנסח אותם בבירור. יתרה מזו, הדרך האישית של האדם להתבונן בעבר ובהווה היא זו שמעניינת את הקורא. הקורא צריך להרגיש שהוא פוגש את האדם הספציפי הזה ועורך אתו היכרות. רק מה, אם אתם מביעים דעות, צריך לנמק. אין טעם ועניין בדברי תוכחה ללא הסבר בהיר וממצה.
אל תהיו רגשניים
לא הכל-הכל-הכל יש לומר במילים. חשוב לשמור על האיפוק ולהשאיר לקורא את מרחב התובנה והרמז. תחסכו בסופרלטיבים. זה בדרך כלל לא משכנע. ברור שבספר ספר זיכרונות יש געגועים לאנשים אהובים שכבר אינם, לאירועי העבר, לנעורים. אך השתדלו לתת לרגש לבוא לידי ביטוי באמצעות הסיפור ולא באמצעות הדעה שאתם מביעים עליו.
אל תנסו לרצות את כולם
הדאגה למצוא חן בעיני כולם ולא להעליב אף אחד מביאה בדרך כלל לתוצאה פושרת, "פרווה" בשפת הרחוב. לכן אל תחששו להיות אתם. אם יש לכם דעה, בטאו אותה בבהירות וללא גסות רוח.
היו צנועים
אל תתרברבו ואל תשוויצו. זה בדרך כלל דוחה.
