סופרת זכרונות

מירי ליטווק

מלבד ספרי פרוזה ותרגומי שירה הזדמן לי ללוות אנשים שונים במסע אישי של כתיבת סיפור חיים. אני מתמסרת לתהליך ונכנסת לנבכי הנפש של המספר בדרכו של סופר שחייב להכיר והלבין כל דמות, וכל פרט בסיפורו.  לב הדובר נפתח לפנַי ודרך הדלת הזאת הסיפור זורם אל קוראיו. עשיר, אמין, מדויק ומלא עוצמה.

מירי ליטווק

מלבד ספרי פרוזה ותרגומי שירה הזדמן לי ללוות אנשים שונים במסע אישי של כתיבת סיפור חיים. אני
מתמסרת לתהליך ונכנסת לנבכי הנפש של המספר בדרכו של סופר שחייב להכיר והלבין כל דמות, וכל
פרט בסיפורו.  לב הדובר נפתח לפנַי ודרך הדלת הזאת הסיפור זורם אל קוראיו. עשיר, אמין, מדויק
ומלא עוצמה.

צור קשר

ספר על פי מכתבים – איך כותבים – ספר לזכר אבי

ספר על פי מכתבים – איך כותבים – ספר לזכר אבי

סיפור המכתבים

ספר חדש. שמחה גדולה אושר אמיתי. "קודם כל את עושה למשפחתך משהו גדול…". הספר "אונייגין שאהב את סבתא קלרה" מבוסס על מכתבי אהבה שהורי כתבו זה לזה בצעירותם. לפני שהתחתנו. גם אחרי שהתחתנו לא יכלו לחיות יחד. ובתור זוג צעיר הם ניהלו מערכת מכתבים ענפה ואינטנסיבית כמנהג השנים ההן.

הם כתבו בכתב יד דפים על גבי דפים. הם המתינו לדוור שיביא את המכתב. המרחק היה רב והטלפונים היו נדירים.

אבי שמר את המכתבים מכל משמר. הם דהו והצהיבו. כמה שנים לפני מותו, כאשר פינה את ארונותיו, החליט לזרוק אותם לאשפה. את רוצה? הוא שאל אותי. או שאני זורק.

גיליתי אוצר

לקחתי את המכתבים המאובקים והמתפוררים, והתחלתי לקרוא. גיליתי אוצר. נפתח בפני עולם שרק את חלקו הזעיר הכרתי במעורפל. זאת על פי הסיפורים שסיפרו בבית. קצת מההיסטוריה של התקופה. אמירות מעטות של סבתא. זה כל הסיפור.

התפעלתי מכתיבתו של אבי. הוא סיפר ותיאור בחיות גדולה. שפתו עשירה, ציורית ועדינה. קראתי וקראתי, בשקיקה ממש.

איך כותבים סיפור – למצוא דרך

תחילה חשבתי לתרגם את המכתבים לעברית ולהוציאם לאור. הם כל כך הרשימו אותי. אבל מי יקרא מכתבים היום? שאלתי את עצמי. ומי ירצה להוציא לאור שרשרת של מכתבים שנכתבו לפני חמישים שנה? – עידן הודעות הטקסט והטלפונים הסלולריים. אבלר ואלואיז של הרנסנס פסו מהעולם ואין הקרקע נוחה לספר אפיסטולארי כמו "יחסים מסוכנים" של לאקלו.

הרבה זמן המכתבים העסיקו את ראשי. הם היו מונחים בקופסת קרטון בארון הספרים.

ניסיתי לראיין את אבי ולהקליט. אך משהו בשיחה הלך לאיבוד. נדמה שדווקא הדרך הספרותית שלו, השפה הכתובה הייתה כלי הביטוי ההולם את עולמו.

ניסיתי לשכנע אותו לכתוב זיכרונות. הוא ניסה. הוא רשם כמה מקרים מעברו. אך הפסיק. הוא אמר שזה קשה מדי. לא בכל דבר רוצים להיזכר.

לבסוף מצב בריאותו הלך והחמיר, ונעשה מאוחר מידי.

המכתבים ליוו אותי.

כאשר יורם קניוק פרסם את ספרו "חיים על נייר זכוכית" המבוסס על תקופת נעוריו בניו יורק, הוא אמר: "הסיפור הזה היה אתי תמיד, רק לא מצאתי דרך לספר אותו". כך גם אני חיפשתי דרך. לבסוף מצאתי אותה. כתבתי ספר. רומן. הנה הוא: אוניגין שלי! "אוניגין שאהב את סבתא קלרה". ספר לזכר אבי לב ליטווק.

ואתם? יש לכם סיפורים? זיכרונות? מכתבים? יומנים?

דבר טוב לכנס אותם בספר, ספר אמיתי כדוגמת "אוניגין", למשל.

לפגישה ראשונה ללא תשלום צור קשר

לדוגמאות של ספרים לעמוד הסופרת והמתרגמת

 

נגישות