תהליך כתיבת סיפור חיים
מאיפה להתחיל לכתוב? – לקפוץ למים
איך לגשת לתהליך כתיבת סיפור חיים? אל תגידו: "אני לא יודע מאיפה להתחיל". פשוט תרשמו. אירועים, זיכרונות, הקשרים, מחשבות, תחושות, תיאורים. אל תחשבו על הצורה שתהיה לספר שלכם ולא על מבנה הסיפור.
המשחק הופך את תהליך הכתיבה למהנה
"לא לעבוד לתוצאות!" החלק שעושה את תהליך כתיבת סיפור חיים כמו כל יצירה לדבר מהנה ומרפא הוא המשחק. שחקו, השתעשעו! שפכו, זרקו, השליכו על הנייר (או על מסך המחשב) את מה שעולה לכם בראש – על בית ההורים, על עיר הולדתכם, על השכונה בה גדלתם, על האחים והחברים, וגם אחר כך, על החיים הבוגרים, הפגישות, הגילויים, המשברים, האכזבות, האבידות.
"עיסת טקסט" – חומר גלם לכתיבה
לבסוף תתקבל מה שאני קוראת "עיסת טקסט". "עיסת טקסט" זה לא ספר, זה לא ראשי פרקים, זאת לא רשימה ולא תרשים. "עיסת טקסט" זה חומר גלם כמו עיסת נייר, כמו חמר, כמו טיט שנוצר בתהליך הכתיבה. אפשר ללוש אותה, למעוך, לרכך או להקשיח, ולעשות ממנה מבנה, פרקים, להוסיף פרטים וקישוטים. טקסט זה דבר שהעבודה עליו היא אינסופית. הוא לא קדוש. תמיד אפשר להפוך ולהפוך בו. תמיד ניתן לשנותו.
נקודת המבט בכתיבתכם
אחד הדברים החשובים בספר, כל ספר, אך בוודאי ובוודאי בספר סיפור חיים היא נקודת המבט של הכותב. על עצמו, על העולם. אם לא זה, הרי שכל האירועים בעולם – של כולנו – דומים. משתנים רק הפרטים והרקע. מלבד השפה, התודעה היא שמעניקה לכתוב אפיון אישי. עד כמה הכותב מהרהר בחייו ובוחן אותם? כי אם הכותב מרגיש חסר מזל, חש שנעשה לו אבל, הרי שמבטו מופנה ממנו החוצה. הוא נותן את האחריות על מתאר חייו למישהו אחר: ההורים שלא גידלו אותו כשורה ולא העניקו לו את מה שהיה זקוק, המלחמה שמנעה ממנו את הלימודים או הלינה המשותפת בקיבוץ. כל אלה הם חיפוש אשמים.
אך אם הכותב מרגיש תחושת החמצה, אם הוא חשב על מעשיו שעשה ולא עשה כפי שהיה צריך, הרי שחוט של מחשבה יעבור מתחילת סיפור החיים ועד סופו. הבחינה וחשבון הנפש יתרמו לספר להיות מעניין ורב-גוני. הוא לא יהיה כולו חיוב ולא כולו שלילה. יש סיכוי שיהיו בו חיים.
אל תחפשו רחוק. אל תחשבו שהחיים של אחרים מעניינים יותר מאלה שלהם. חפשו בעומק. עומק עצמכם.
לעזרה בעריכת סיפור חיים צור קשר
לעיון בספרים נוספים וספרי תרגום היכנסו לעמוד היצירות שלי
לספרה החדש של מירי ליטווק היכנסו לכאן
