בּוֹרִיס פַּסְטֶרְנַק (1890-1960) בן דורם של אנה אחמטובה, מרינה צבטאייבה, אלכסנדר בלוק, ולדימיר מאיאקובסקי, אוסיפ מנדלשטאם ורבים נוספים מ'תור הכסף' של השירה הרוסית, הוא מגדולי המשוררים הרוסיים במאה ה-20. פסטרנק, בן למשפחה יהודית משכילה, התעתד בצעירותו להיות מוסיקאי ולמד אף אצל המלחין אלכסנדר סְקְריאַבּין, אך זנח את המוסיקה לטובת ספרות. פַּסְטֶרְנַק לא עזב את רוסיה לאחר המהפכה והשתלב בדרך זו או אחרת בחיים התרבותיים ובממסד הספרותי של רוסיה הסובייטית. עם פרסום ספריו 'מעל המשוכות' (1917) ו'אחותי החיים' (1922) זכה להכרה כאחד המשוררים הבולטים של תקופתו. במרכז כתיבתו הלירית עומד הטבע, אך אין מדובר בהתייחסות מקובלת לנוף. כאשר פַּסְטֶרְנַק מדבר על 'בוא החורף', 'סערה מתקרבת', או על 'קיץ בעיר', הוא מדבר על מהות החיים הנתפסים בעיניו כמשהו נצחי ומוחלט, ובעיקר כפלא מפעים. "לקרוא שירים של פַּסְטֶרְנַק", אמר אוֹסיפ מַנְדֶלְשׁטאַם, "זה לשטוף את הגרון, להעצים את הנשימה, להרחיב את הריאות. שירים כאלה טובים כדי לרפא את מחלת השחפת…". הרדיפות הפוליטיות ברוסיה הטוטליטרית פסחו בדרך נס על פַּסְטֶרְנַק, והוא נהנה מחיי רווחה ונוחות יחסיים. יש המקשרים זאת דווקא לנושא הטבע ביצירתו שבזכותו יכול היה לתמרן את דרך הישרדותו בין צווי הסדר הסטליניסטי. הוא לא היה לוחם ולא יצא נגד המשטר, אך רצף חייו שזור מעשי אצילות. הוא חילק את רווחתו עם נזקקים רבים, ביניהם אנשי ספרות עצורים וגולים, ובני משפחות הנספים. המבחר שערכה ותרגמה מירי ליטווק (סופרת ייחודית בזכות עצמה, קובץ סיפורים ושני רומנים משלה ראו אור בהוצאת ספרית פועלים והקיבוץ המאוחד ובימים אלה זכתה בפרס ראש הממשלה 2006) הוא מקיף ומעמיק ומלווה בהקדמה ובהערות שוליים רבות המבהירות לא רק את נסיבות כתיבתם של השירים, אלא גם את מהותם הפנימית. זהו מבחר שירים מרגש, ראשון בהיקף כזה בעברית, מאז תרגומי אברהם שלונסקי מ'שירת רוסיה', לפני יותר מחצי מאה. חשיבותו מרובה גם לאורם של מחקרים חדשים מהם מתברר עד כמה הייתה שירת פסטרנק במיוחד מקור השפעה על השירה העברית בכלל ועל שירתו של נתן אלתרמן בפרט. ספר זה הוא ראשון בסדרה של תרגומי שירה רוסית מן המאה ה-20. הספרים הבאים העתידים להופיע: משירי מארינה צְווֶטאַייֶבָה ואַנָה אַחְמַטוֹבָה.
