מה צריך כדי לכתוב?
לפני כמה שנים התארחתי במוסד להשכלה גבוהה בחוץ לארץ. במוסד הכשירו כותבים בשלוש מגמות: סיפורת, מחזאות ושירה. נשאלתי על תהליך העבודה היצירתי. מאיפה לוקחים רעיונות? איך באה ההשראה? איך כותבים סיפור? מהי הדרך שלי לכתיבה? עניתי, בין היתר, שקודם כל אני צריכה לקרוא. אני זקוקה לקריאה.
לקרוא, לקרוא מספיק
לפעמים יש תקופה של סידורים, של דאגות היומיום. יש ריצות וטיפול באלה שזקוקים לעזרתי, עבודה לצורך פרנסה. כדי להחזיר את עצמי ל"צלילות הכתיבה", לשקט, עלי וקדם כל לקרוא. לקרוא מספיק.
אני משתדלת לסיים את היום הפעיל שלי מוקדם. זאת על מנת להקדיש זמן לקריאת ספרות. אין זה בשבילי מותרות או בידור אלא דבר מהותי וחשוב בחיים, אחד מכלי ההישרדות והאמצעי ליצור קיום פורה, מאוזן ובעל משמעות. במילים אחרים, בלי לקרוא אני פשוט לא מרגישה טוב: אני עצבנית, העולם מרגיז אותי וקשה לי להתמקד במה שלא יהיה.
איך כותבים סיפור? – חיוני לקרוא ספרות
בדרך כלל אני קוראת כשעתיים ביום שממוצע. אני לא קוראת לפי עקרון או תוכנית כלשהי. ולא מעדיפה ספרים חדשים דווקא. אני נעזרת כדי לקרוא בכל השפות שאני יכולה לקרוא בהן. אבל אני קוראת ספרות.
הקריאה לא נועדה ללמוד באופן אנליטי מה לעשות או לא לעשות. לא! "אל תגנבו מהסופרים", אמר פעם הסופר חיים באר, "תגנבו מהחיים!" – ולגנוב מהחיים – זה קל.
איך כותבים סיפור? – לצלול לעולם הדמיון
אני פשוט צוללת לעולם הדמיון, לעולם שהוא לא שלי, שהוא לא המציאות והוא כאילו מעל למציאות. עולם של מחשבה, התבוננות והגות. במקום להפנות את המחשבה לצרכים חומריים, פיזיים או לתוצרי האופנה והלך רוח, הקריאה מאפשרת להעמיק ולחשוב, להביט פנימה ולהתנקות ממסכות החיים ולהיפגש עם עצמי.
אני זקוקה לשהות הזאת בעולם הדמיון על מנת להכשיר את הקרקע לכתיבה שלי עצמי.
