לקראת יום הזיכרון הזיכרונות חוזרים
יום האבל מתקרב והזיכרונות חוזרים, מציפים, מעיבים ביתר שאת. בעצם הם לא עוזבים אף פעם. האנשים הצעירים הולכים וזה מובן וטוב. החברים שלו חיים את חייהם – כך זה צריך להיות, אבל אני נשארת עם הזיכרון.
אך יום הזיכרון הוא זמן מיוחד. כולם נזכרים, מצלצלים, באים. או חלקם. אלה הקרובים ביותר. חברים מספרים על…
ספר מעוצב – הם יספרו
זהו זמן טוב לאסוף את כל החברים ולרשום את דבריהם. להנציח. להוציא לאור ספר מעוצב. ספר הנצחה בעל תוכן ומראה כדי שגם חזות הספר תעביר תחושה, נגיעת ידו.
איפה הוא יכול היה להיות עכשיו? מה יכול היה לעשות? ומה כל זה עשה לנו… תהליך מכבד, מנציח וגם משחרר, מרפא. תקופה של תהליך העבודה על הספר זה כמו להיות אתו, כמו לתת לו משהו ולקרב אותו אלינו. קצת להחיות אותו מחדש.
השפעת הזמן – לא רק הרגע
דמותו משתנה מעט במהלך הזמן והאנשים שהיו אתו בוגרים ובשלים יותר. עכשיו הם יכולים לספר לא את הרגע המיידי, לא רק את מה שהם זוכרים. אלא את המחשבה המעמיקה שלהם שנוצרה בזמן, מאז מותו…
מצאנו עוד דברים מאז. עוד תמונות. עוד רשימות. פנקים. ספר זיכרון מעוצב, בעל תוכן. הוא יכלול תמונות ישנות אך מחודשות, משופצות עם בניחוח הזיכרון.
הספר ישאר. הוא יעמוד על המדף. נוכל להגיש אותו לאלה שאהבו אותו שהוא יקר להם גם היום. הזיכרון ישאר.
לפגישה ראשונה ללא תשלום היכנסו
עוד על הסופרת מירי ליטווק
