נערת הכפר – על פי ראיונות עם גניה בקמן דורף
כתבה מירי ליטווק סיפורה של גניה בקמן דורף על פי ראיונות עם גניה בקמן דורף מכפר קטן באוקראינה לקישינב העיר הגדולה עברה גניה (יבגניה) בקמן דורף דרך שנות הוראה בכפרים נידחים של מולדובה. חלומה היה ללמוד והיא הגשימה אותו על אף התנגדות וחוסר ההבנה של סביבתה. היא נחלצה מהדלות והצמצום של עיירה יהודית נידחת, עברה […]
נערת הכפר – על פי ראיונות עם גניה בקמן דורף
דְזיגוֹבְקָה הוא כפר באוקראינה לא רחוק מנהר הדנייסטר. המרכז העירוני הקרוב אליו היא העיר יאמְפּוֹלְ שבמחוז ויניצָה. בפאתי הכפר עמדה עיירה יהודית קטנה, של כחמישה או שישה אלף תושבים. מבחינה מנהלתית היא השתייכה לכפר האוקראיני. המועצה הכפרית הייתה משותפת. התנהלו בו חיים יהודיים שוקקים עם חמישה בתי כנסת ובית ספר יהודי. המעוצה הכפרית הייתה משותפת. […]
רבקה אמי – ספרו של עמוס רוזנטל
כתיבה: מירי ליטווק עיצוב והפקה: תמי פורת הייתי בן שלוש וחצי כשאמי שמה קץ לחייה. איש לא יודע מה הביא להתאבדותה. כל אחד מהורי בא מרקע שונה. אבי היה איש עבודה, אדם חרוץ וחזק מבחינה פיזית. תחילה הוא עבד בחקלאות בכפר דניאל ובזיכרון יעקב, אחר כך כקבלן. הוריו היו חקלאים וחיו חיי כפר ברעננה, כפי […]
סיפור חיים – סיפור המדינה סיפורה של רגינה שגיב
ספר זיכרונות של רגינה שגיב כתבה: מירי ליטווק על פי ראיונות עם רגינה שגיב הוצאת מירי ליטווק – סופרת זיכרונות "נפרדנו מחיינו בעיראק בפחד גדול. כמו יהודי אירופה, גם אנחנו עזבנו את כל מה שהיה לנו בלי להביט לאחור ובאנו לארץ חסרי כל. מחשבתנו התרכזה בדבר אחד: לעזוב, לברוח, להינצל. זאת הייתה הרגשה של יציאת […]
לפתוח את היד, את הלב ואת הדלת – סיפור חיים של רגינה שגיב
"נפרדנו מחיינו בעיראק בפחד גדול. כמו יהודי אירופה, גם אנחנו עזבנו את כל מה שהיה לנו בלי להביט לאחור ובאנו לארץ חסרי כל. מחשבתנו התרכזה בדבר אחד: לעזוב, לברוח, להינצל. זאת הייתה הרגשה של יציאת מצריים".
ילדה קטנה שחולמת לעלות לארץ ישראל. כנערה בת שבע עשרה היא מובילה את הוריה ומצטרפת יחד אתם למבצע "עזרא ונחמיה". דרכה עובדת במעברה "שער העלייה", ב"כפר סבא הערבית", עבודות כפיים קשות וארבעים שנות חקלאות בחבל לכיש. רגינה שגיב, אישה אמיצה, לבבית ונחושה, מקור עידוד ואופטימיות למשפחתה ולסובבים אותה.
קודם הגג – סיפורו של יעקב מרדכי פרלמן ובני משפחתו
"החל מאותו יום בחודש ינואר של שנת 1883 שבו הרסו החיילים התורכים את שלושת בתי העץ שיעקב מרדכי עמל להקימם, הוא הרהר בדבר אחד בלבד. כמו רבים ממתיישבי פתח תקווה וראשון לציון הוא הבין שלא השוחד, ולא המהלכים המדיניים יצילו את הישוב מלפיתת החנק של השלטון התורכי. היה צורך בתחבולה מחוכמת יותר…" יעקב מרדכי פרלמן, […]
