זיכרון לדורות – ספר מתנה
ספר על העבר ישאר לתמיד – זיכרון לדורות יקר ערך מתנה מיוחדת ספר מתנה. הוא ישאר לדורות. זיכרון לדורות. ספר סיפור חיים, ספר ביוגרפיה זה לא משהו רגיל. לא עוד ארוחה במסעדה, לא עוד חפץ נוי, לא עוד בגד. "יש לי הכל, אני לא צריכה כלום", אימא אומרת. אבל בגיל שלה יש צורך לסכם. […]
לכתוב ספר על החיים זה לשמר זיכרון העבר
לשמר זיכרון העבר בספר – להיות שוב צעיר לעשות ספר על החיים פירושו לשמר זיכרון העבר. "אני כל כך מקנא בכל הצעירים האלה. הייתי רוצה כל כך להיות שוב צעיר", הוא פלט כאילו מדבר לעצמו. נסענו במכונית המבריקה שלו, גדולה ו גבוהה, והשקפנו על הרחוב הסואן. לעלות את זיכרון העבר. שתקתי. לא קינאתי באף אחד […]
ספר מתנה – זיכרון לדורות
מתנה מיוחדת רוצים לתת לאבא שלכם מתנה מיוחדת? לא משהו רגיל שכולם עושים. לא משהו שכבר עשיתם אלף פעמים? לא עוד ארוחה במסעדה. לא עוד חפץ נוי. לא עוד בגד. ספר. ספר אישי. ספר שלו, עליו. על החיים שלו. אבל איך לדעת שזה מתאים לו? שהוא ירצה בכך? מתנה מתאימה לגיל "יש לי הכל, אני […]
לשמר את הזיכרון – כיצד לשכנע לספר
אני הולכת לפגישה ראשונה. לקוח חדש, משפחה חדשה שרוצה להוציא לאור ספר. מה מבטיח שזה יהיה מעניין, שזה יהיה טוב? האם הבן אדם צריך להיות מעניין? ואולי הוא צריך רק לדעת לספר? או להיפך, צריך להיות אחד שמתבונן ואולי דווקא שתקן? מה יגרום לכך שהזיכרונות ישמרו היטב? שההיסטוריה המשפחתית או האישית תשאר? שאפשר יהיה […]
ספר הנצחה! לא נאום הספד!
איך לעשות שספר הנצחה לא ישמע כמו נאום בלוויה? למעשה, זה נכון לגבי כל ספר, גם הנצחה, גם ספר משפחה, משפחה, גם ביוגרפיה, גם סיפור חיים. ספר הנצחה צריך להיות מעניין לקריאה אם המנוח היה רק מקסים, רק נחמד, רק אהוב על כולם בלי יוצא מן הכלל, לקרוא ספר הנצחה כזה יהיה משעמם. קורא בר […]
הנצחה וזיכרון לדורות – תהליך מרפא
לקראת יום הזיכרון – הכובד מציף זה קרה כבר מזמן, אבל הוא כל הזמן אתי. שוק האובדן, השבעה, תקופת האבל. אנשים באים לנחם, הם עוזרים, אחר כך הם הולכים לחייהם, אבל אתי הוא נשאר, הזיכרון נמצא, כל הזמן, וככל שיום הזיכרון מתקרב, הוא מעיב יותר והציפייה מציפה בכובד. הוא כל הזמן אתי כן, אני חיה […]
הנצחה וזיכרון לדורות – ספר דור שני
היא לא סיפרה – הנצחה וזיכרון לדורות סבתי הייתה ניצולת שואה. היא אף פעם לא סיפרה את סיפורה, היא לא דיברה על זה. אבל משהו אנחנו בכל זאת יודעים. סבא ידע והוא הזכיר דברים פה ושם. הייתה לה אחות, חברות. אולי לאחרים היא סיפרה יותר. לפנינו היא אף פעם לא נפתחה, לא פרשה את רגשותיה. […]
